האי קפריסין מקושר אסוציאטיבית לחתונות אזרחיות, לנופש ולצעירים - למסיבות קיץ ושמש. יהיו מי שיהרהרו בעסקת נדל״ן עסיסית, ורק מעטים בינינו יחשבו על יין. ובעצם, למה שלא יהיה בקפריסין יין ים תיכוני טוב? מיקומו החשוב של האי על נתיבי הסחר של העת העתיקה עודד תעשיית יין היסטורית בת 5500 שנים. הזנים המקומיים המעניינים לא נעלמו גם כשהשלטון העות'מני אסר על אלכוהול, והרי הטרודוס הנישאים מבטיחים תנאי גידול נהדרים. הסתקרנתם? בדיוק בשביל זה הקמנו את צ׳ירז! אתם יכולים לסמוך עלינו שנשתף אתכם בכל הסודות, גם אלה שמסתתרים ממש מתחת לאף, ונדאג שתמיד תהיו מעודכנים. אז פתחו את הבקבוק, וצאו איתנו לטיול קטן בטריטוריית היין החדשה-ישנה הזו. במאה ה13- ברחו אבירי מסדר סנט ג׳ון )יוחנן הקדוש( מירושלים, הם הגיעו לקפריסין והתיישבו בה לפי ההיררכיה החברתית הדתית שלהם. השטחים החקלאיים הטובים נשמרו לקומאנדרי, והטובים ביותר, אלה שבהם ניטעו כרמים, היו בבעלות האבירים עצמם, הגראנד קומאנדרי. היין הקפריסאי המסורתי, ה׳קומאנדריה׳ המתוק )ולעיתים המחוזק(, קרוי על שם כרמים אלה. עם תיעוד מ800- לפני הספירה, אז בשם ׳נמה׳, הוא נחשב ליין העתיק ביותר בעולם, ועדיין מיוצר מענבי מאברו וקסיניסטרי מקומיים, שגדלים על קרקע וולקנית ב14- הכפרים המורשים מצפון ללימאסול. פילוקסרה, אותה כנימת גפן אכזרית שהגיעה בשלהי המאה ה19- מארה״ב וחיסלה אזורי יין שלמים באירופה הקלאסית, פסחה על קפריסין. הגפנים הבוגרות בכרמים הוותיקים של האי נטועות ללא הרכבה על כנת שורשים אמריקאית עמידה, ועל מנת להגן עליהן נזהרו מאד שלא לייבא לאי גפנים שעשויות להיות נגועות. כך התעכבה חדירת הזנים הבינלאומיים כגון קברנה סוביניון, סירה )שיראז( ושרדונה לקפריסין, גם כשביוון, ישראל, איטליה ושאר ארצות אגן הים התיכון הם הפכו פופולריים ולפעמים דחקו את הזנים המקומיים הצידה. כשהגיעו, לבסוף, הם ניטעו בכרמים גדולים באזורים שאפשרו עבודה כמותית עם מיכון חקלאי ולוו בהשקעות ביקבים מתועשים. ייננים מאוסטרליה ודרום אפריקה, שנשכרו לעבוד ביקבים אלה, הפיקו יין בסגנון הבשל והנגיש המכונה ׳עולם חדש׳, שהתחבב על נקלה על קפריסאים ותיירים כאחד. יינני האיכות של קפריסין משקיעים היום את כשרונם ומרצם בחיפוש אחר זהות מקומית, וחוקרים את הפוטנציאל של הזנים המקומיים, כמו הלבנים קסיניסטרי, פאלומינו ו-מאלאגה, והאדומים מאראת׳פטיקו, ייאנודי ו-מאברו. הם נערכים להתחממות גלובלית, משקמים את הכרמים הוותיקים שמסוגלים לשגשג גם ללא השקיה בטראסות ההרריות הצרות בהן הגפנים מעוצבות כשיח בצורת הגביע המסורתית. כשהאשכולות חוסים בצילם של השריגים, הם נהנים שם ממיקרו אקלים קריר יותר שמאפשר הבשלה איטית וחמיצות טבעית גם בקיץ הקפריסאי הלוהט. העבודה הידנית האינטנסיבית והיקרה שנדרשת בכרמי הטראסה הביאה לנטישתם שכן מחיר הפרי לא הצדיק את ההשקעה בו, אך היום, עם המעבר מכמות לאיכות, המצב שונה. יקבים חדשים נבנים גבוה בהרים, בצד הכרמים, כדי למנוע פגיעה באיכות הפרי בזמן הובלתו בדרכי עפר ליקבים שמסורתית מוקמו מטה, ליד הערים הגדולות. היקב אינו יי )ארץ היין( או קטימה ואסיליאדס, הוקם ב2017- על ידי עורך הדין והיינן כריסטודולוס ואסיליאדס בהרים שמצפון לעיר לימאסול בטרואר גבוה ואיכותי כשמטרתו להפיק יין עם ביטוי מקומי קפריסאי.